רשלנות רפואית בלידה ובמעקב ההיריון

סוד ידוע כי 80% מהתביעות ברשלנות רפואית מוגשות בגין רשלנות במעקב ההיריון בתחום המיילדות והגינקולוגיה.

הסיבות לכך מגוונות ורבות ונובעות בין היתר מתקצוב נמוך, זמני מתנה ארוכים, חוסר מיומנות בביצוע בדיקות הסקר ובעיקר סקירת מערכות העובר ואי הפניית תשומת הלב להמשך בירור ומעקב במקומות המתאימים להמשך בירור ספציפי לחשדות שצצים על פני השטח.

רבים מלקוחות משרדנו מציינים בכאב ובאכזבה את שיטת הייעוץ הגנטי אותה הם מכנים "איקס עיגול" שבסיסה שיחה שטחית עם יועצת עמוסה המקציבה לתשאול דקות בודדות ללא הסבר מעמיק לסיכונים הגלומים כמו גם לאפשריות העומדות בפני ההורים לבצע בדיקה מעמיקה בעלות כספית ומימון פרטי לא גבוה, יחסית.

כל מקרה של רשלנות בגין כל אחד מהסיבות שתיארנו לעיל נחרט בליבנו וקצרה היריעה מלתאר את ההשכלה הכספית והעצומה שנופלת על משפחה הנאלצת לגדל ילד בעל צריכים מיוחדים על המומים הקשים.

אין באמת סיבה או הצדק מספיקים לכך, פעמים רבות אנו רואים את אותם הרופאים מבצעים שוב ושוב את אותה פעולה רשלנית בלקוחות שונים.

כך היה עם רופא ממרכז הארץ אשר "פספס" חלק במוח של העובר ותייק את ההמלצה לבצע סקירה מכוונת מוח בשלב ההיריון המתקדם בתיק מעקב ההיריון מבלי להסביר ללקוחה שלנו דבר ומבלי לבצע.

כך גם אותו רופא פספס העדרם של 16 אצבעות, אותו רופא.

שאתם ואני שואלים את משרד הבריאות מדוע דברים מתנהלים כך, מדוע התקציבים העצומים הנמצאים במרחק יד אינם מנותבים נכון, מדוע אין הקפדה על ביצוע בדיקות וריענון רופאים,  אין זמן מספיק לבצע בדיקות שלרופא יש באותו היום בין 30-50 פציינטיות (במסגרת הקופה).

ואז אין אלא לפנות אל האמת שעומדת אחרי אי ביצוע ואי פרסום הסטטיסטיקה בתביעות רשלנות רפואית: או במילים אחרות תעקבו אחר מסלול הכסף

כזכור, לפני חודשים רבים פורסם מחקר גדול בארצות הברית ממנו עולה מסקנה קריטית לשיפור איכות החיים: רשלנות וטעות רפואית הן הגורם השלישי למוות.

כמי שעוסקת כ 18 שנה בתחום הביטוח והרשלנות הרפואית ונחשפת למחדלים חוזרים ונשנים בתחומים קבועים ברפואה, מחדלים שלעיתים קרובות מערבים את אותם הרופאים, שאלתי מדוע בישראל – לא מתבצע מחקר רציני ובלתי תלוי בנושא? הרי למשרד הבריאות על פי חוק יש את היכולת לגלות את כל המקרים המדווחים כמקרה מוות חריג, ובוודאי שלבתי החולים הממשלתיים וקופות החולים יש את מלוא המידע שלמרבה הצער אינו מפורסם לא נחקר לעומק וחמור מכך- כתוצאה מהסתרת הנתונים , לדידי ולטעם רבים ממייצגי התובעים בתחום הרשלנות הרפואית, לא נערכת באמת בדיקה מקיפה רחבת לעומק ולגופו של עניין את שיעורי הרשלנות האמתית בארץ .

התשובה, ככל הנראה , לסיבה האמתית של התעלמות המדינה מלבצע מחקר מקיף שקוף שיפורסם ואשר בהכרח יביא לשיפור המערכת הרפואית הציבורית לטובת האזרחים היא כסף – מדובר במגרש של מיליארדי שקלים – שהם מספיק כסף כדי לרצות לא לדעת, להמשיך את מסכת ההתעלמות וההסתרה, ולעתים אף הטיוח, של מערכת הבריאות.

אמנם בארץ משתמשים באותו קוד שבו משתמשים בארה"ב לסימון סיבות המוות, אולם לעומת ארה"ב, שם מערכת הבריאות פרטית ומנגנון הפיקוח משויך למדינה, המצב פה שונה לחלוטין. בישראל, היד המפוקחת היא גם היד המפקחת: כמחצית מבתי החולים הגדולים בארץ הם בבעלות ממשלתית. לכך מתווספת העובדה שגם החברה המבטחת את בתי החולים היא בבעלות המדינה, וזה עקב אכילס.לעריכת המחקר.

מדוע שיהיה מחקר, תהליך הפקת לקחים או קוד לטעות רפואית כסיבת מוות, שיאפשרו שקיפות ותהליך למידה של הצוות הרפואי – שעה שהבעלות בכמחצית מבתי החולים הגדולים בארץ ובחברה המבטחת שלהם היא של המדינה?

כך, כל קביעה של טעות, שעשויה ושסביר שתתפרש כרשלנות רפואית, מביאה לכך שהמדינה חשופה מבחינה כלכלית לתשלום פיצויים. מקרי רשלנות רפואית חושפים את כיסה של המדינה ישירות לסיכוני תביעה, וכל עוד אלה הם כללי המשחק, היד המשלמת לא הולכת להיות זו שחושפת את המחדל.

גם מקרים רבים של רשלנות רפואית בתחום המיילדות והגינקולוגיה המתרחשים בבתי חולים פרטיים מגדילים את הסיכון והחשיפה של המדינה. מאחר שככל שאותם מוסדות ייכנסו לגירעון כלכלי – המדינה היא זו שתיאלץ לסייע להם להתאושש, כפי שאירע עם בית חולים הדסה .

נראה כי מדובר בניגוד עניינים מובהק – הגוף האמון על הפיקוח על המוסדות הרפואיים ושיפור הטיפול הרפואי בהם הוא משרד הבריאות. הוא זה שקובע נהלים המתבססים על אירועים שהתרחשו. אלא שנראה, כי למדינה אין באמת אינטרס לנהוג בשקיפות – ולראיה, אנו נתקלים לא אחת בהערמת קשיים של משרד הבריאות במקרים של רשלנות רפואית קשה ומובהקת.  רק לאחרונה במקרה מובהק של רשלנות במותה של יולדת משמשרדי הגיש תלונה למשרד הבריאות קבעה וועדה כי חרף ריבוי כשלים של בית החולים והעדר ביצוע בדיקות ריענון והעדר מומחיות של הרופאים המטפלים , אין רשלנות. נחרדתי. בדקתי וחקרתי על חברי הוועדה ומשרדי מצא כי אותה רופאה שישבה בוועדה וקבעה כי בית החולים לא רשלן ביצעה בעצמה ואף נחקרה על כך בבית המשפט את אותם הכשלים וההתנהגות הרשלנית כלפי יולדת אחרת שהגישה נגדה תביעה! הדעת נותנת כי היא היתה צריכה למנוע את ישיבתה בוועדה כפוסקת בתחום בשל ניגוד עניינים אישי .

גם ידיו של המוסד הרפואי אינן נקיות: חרף החובה שלו לדווח על אירוע חריג למשרד הבריאות ולעדכן את משפחת המטופל – הוא אינו מדווח על כך. גם כאשר הוא מדווח, הבקשות לקבלת הדיווח נתקלות בסחבת מצד משרד הבריאות ובסירוב למסור את הממצאים של הוועדות השונות. במקרים שבהם נערכת בדיקה, ספק אם מלבד נזיפה יינקט צעד אקטיבי מצד משרד הבריאות כלפי בית החולים שבו התרחש המקרה. כלומר, למשרד הבריאות כגורם מפקח אין אינטרס לבצע צעדים אקטיביים למניעת הישנותם של מקרי רשלנות רפואית.

כמובן שקיימת חובה בחוק לשקיפות, ומבקר המדינה אף המליץ כבר ב-2012 לבצע שינויים רבים בתחום, אולם אף אחד מהם לא בוצע עד היום. משרד הבריאות מוציא לצוות הרפואי חוזרים עם הנחיות לניהול סיכונים, אבל בפועל, פעמים רבות מדי לא נערך מעקב, אין הודאה ברשלנות ואין תהליך התייעלות או הפקת לקחים. בכך נמנע מאתנו , הציבור בישראל, מחקר רציני שייטיב עם מערכת הבריאות ועם הציבור.

די אם נסיים בדבריו של שר הבריאות שאמר בשעתו: "כשהיתה שביתת רופאים, מתו פחות חולים".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה ברשלנות רפואית וביטוח