פגיעה באוטונומיה בעת טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת
לאחרונה בתיק שהתנהל בבית משפט באמצעות עו"ד גלית קרנר והסתיים לאחרונה בפשרה (ת.א 19048/08 בית משפט השלום בת"א טויטו נ' מרכז רפואי ע"ש אידית וולפסון ) פוצתה התובעת בכ 90,000 ₪ לאחר שהוחתמה על טופס הסכמה לקשירת חצוצרות במהלך לידה וניתוח קיסרי.
לציבור הרופאים והצוות הרפואי חסר לעיתים הידע המדויק מה האופן והמועד הראויים למתן הסבר למטופל ו/או החתמתו על טופס הסכמה לטיפול הרפואי המוצע.
במקרה שנדון לעיל, התובעת הגיעה לבית חולים וולפסון כדי ללדת את בתה השלישית. קודם ההכנה ללידה ולניתוח הקיסרי נשאלה התובעת האם ברצונה לבצע קשירת חצוצרות והשיבה לטענתה חד משמעית בשלילה לאחר הלידה בעת שהתינוקת נלקחה על ידי אביה לטיפול, ובעודה שוכבת לבדה על שולחן הניתוחים אמר לה המנתח כי היא עלולה שלא לשרוד ניתוח קיסרי נוסף והמליץ בתוקף לבצע קשירת חצוצרות. התובעת שהיתה שניות לאחר לידה נבהלה ונחרדה מדברי הרופא שנאמרו בסיטואציה ששיקול הדעת שלה לא היה מלא ואמיתי – ולפיכך חתמה בשלב זה על טופס ההסכמה לניתוח. אחרי ההתאוששות מהלידה החלה להרגיש מרומה ונכנסה לדיכאון בשל חתימתה על טופס הסכמה לניתוח ונקבעו לה אחוזי נכות פסיכיאטרית בגין מצבה.
הטענה העיקרית בכתב התביעה היתה כי מועד החתמתה של התובעת על טופס הסכמה לביצוע הפרוצדורה (קשירת החצוצרות) היה לא ראוי היות ובוצע כאשר התובעת הייתה מבולבלת ונסערת מיד לאחר לידת בתה השלישית כשהיא עדין מצויה בחדר ניתוח לבדה.
ס' 13 לחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996 קובע במפורש כי אין לתת טיפול רפואי למטופל, אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת. משמעות הדבר היא, כי יש לוודא, שמטופל הסכים לקבל טיפול רפואי, לאחר שקיבל את מלוא המידע הרפואי הנחוץ, לרבות מלוא הסיכונים והסיכויים שהטיפול המוצע לו מגלם בחובו ובמועד הראוי הנכון- לפני ביצוע המהלך הרפואי ולא במהלכו (בסייג לניתוחים מצילי חיים) כלומר המטופל נתן הסכמתו אך ורק לאחר מחשבה מעמיקה ולאחר ששקל את מלוא הסיכונים והסיכויים ו/או קיבל את האפשרות לבדוק ולקבל חוות דעת שנייה.
החובה לקבל הסכמה מדעת של המטופל, גוברת עוד יותר כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, ניתוח אשר אינו דחוף ומציל חיים.
הפשרה בתביעה שלעיל, טומנת בחובה את קבלת האחריות של בית החולים על כך שמועד ההחתמה בוצע לא טרם הניתוח.
סוגית ההסכמה מדעת עלתה גם בפרשת מיאסה (ע"א 2781/93 מיאסה על דאקה נגד בית החולים כרמל ) שם הכריז בית המשפט העליון, כי "…יש לראות גם בפגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, הטבועה בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו שלא בהסכמתו המודעת, משום נזק בר פיצוי בדיני הנזיקין. הפגיעה, שלא כדין, ברגשותיו של אדם כתוצאה מאי כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו כרצונו, מהווה פגיעה ברווחתו של אותו אדם, והיא נכנסת לגדר הגדרת "נזק" האמורה…" חשוב להדגיש כי משמעות החלטת בית המשפט העליון בפרשת מיאסה- הינה כי ניתן וראוי לפסוק למטופל /חולה פיצויים בגין נזק לא גופני שנגרם לו עקב פגיעה באטונומיה.
יש לראות גם בפגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, הנגזרת מביצוע פרוצדורה רפואית בגופו שלא בהסכמתו המודעת, משום נזק בר פיצוי בנזיקין.
חובה על הרופא לקיים בדקדקנות את שמירת חובתו למתן הסבר מפורט/מתועד ככל הניתן על הטיפול המוצע, הפרוצדורה, הסיכונים ובוודאי שבמקרה הנדרש להחתים את המטופל על טופס הסכמה עם תאריך קודם למועד ביצוע הטיפול.
"המידע הרפואי" הוגדר בהרחבה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו 1996, כדלקמן:
א) האבחנה (הדיאגנוזה) התחזית (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל – משמע, על הרופא לתאר בפני המטופל את אבחנת המחלה שלו ותיאור המהלך הרפואי הצפוי
ב) תאור המהות (בדיקה, הקרנה, ניתוח וכד'), ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע
ג) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות, העלולים להתלוות לטיפול
ד) הסיכויים והסיכונים של טיפולים רפואיים או של העדר טיפול רפואי וכן,
ה) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.
החוק קובע כי הרופא המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת מידע, לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי-תלות.
בת"א 15224-08 אגיגה רונית נ' המרכז לבריאות העין בע"מ בית המשפט השלום בתל אביב פסק פיצויים בסך כרבע מיליון שקלים לאישה אשר ניתוח לייזר בעינה ניתן לה ללא קבלת הסכמה מדעת כנדרש בחוק.
