אנו שמחים לבשר ולעדכן את הציבור הרחב ובפרט הציבור אשר למרבה הצער מתמודד עם הטיפול בילד הסובל ממוגבלויות ומומים בשל רשלנות שאירעה בביצוע מעקב ההיריון ו/או הלידה כי אתמול ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין אשר הבין את החשיבות הרבה, העוול ואי עשיית הצדק שנוצרה כתוצאה מהלכת המר (שכזכור קיצרה את תקופת ההתיישנות בן רגע ל-7 שנים ממועד הלידה "לתביעת היחידה המשפחתית הכוללת את ההורים והקטינים גם יחד") .
גם משרדנו (שאמנם לא היה שותף לפסק הדין הספציפי) טען במקרה דומה אחר המונח אף הוא כעת לפתחו של בית המשפט העליון שאין זה ראוי לקבוע כלל גורף של התיישנות המתייחס לכל קשת ומגוון המקרים האפשריים- שהרי המחיר עבור כל משפחה עם ילד הסובל ממוגבלות ואשר בעקבות הלכת המר נמנעה מהם האפשרות להגיש תביעתם- הוא הרה אסון ובעצם אותן משפחות מוקרבות על מזבח הכלל.
רבים חשו כי שערי הצדק נסגרו בפניהם לאחר שרבע מאה הורים הסתמכו על כך שניתן יהיה להגיש תביעה נגד בית החולים/ הרופא /קופת החולים עד הגיע הילד שלהם הסובל ממוגבלות מולדת לגיל 25. בית המשפט העליון דן בסוגיה חשובה זו של קיצור תקופת ההתיישנות והמעבר בין התיישנות תביעת קטין ובין התיישנות הורי הקטין היות והוא משמעותי ואף דרמטי למשפחות רבות אליהם אני פונה כעת.
כעת בא בית המשפט העליון ובצעד אמיץ, אנושי, מוסרי, הגיוני ומתבקש פותח מחדש את דלתות בית המשפט (אשר נטרקו באחת) לאלפי משפחות שנותרו מאחור מאחר שסברו כי תביעתם התיישנה באם חלפו 7 שנים ממועד הלידה לאחר פרסום הלכת המר ו/או הסהר האדום. למעשה פסק הדין החדש דן במקרים שמועד ההתיישנות של תביעת ההורים חל יותר משנה לאחר קביעת ההלכה הקודמת (המר) שקיצרה את התקופה לרעת המשפחות הסובלות.
במילים פשוטות חברים וחברות: כפי שמשרדנו טען בערעור אחר שדן בסוגיה דומה בפני בית המשפט העליון (ועודנו תלוי ועומד) – תוצאת ההלכה שקיצרה את תקופת ההתיישנות כך שניזוקים אינם יכולים להגיש תביעתם בגין חיים בעוולה, ורק תביעת הורים שהתיישנה אף היא במועד פרסום פסק הדין שקיצר את התקופה הינה קשה ובלתי צודקת! פעמים רבות אנו נתקלים במקרים קשים ועצובים של הורים ולקוחות המשרד שלא היה להם די זמן להתארגנות וחלקם כלל לא ידעו ולא היו יכולים לדעת על שינוי המדיניות המשפטית שהיתה קיימת ברבע המאה האחרונה לפיה יכלו להגיש תביעה עד הגיע הקטין לגיל 25! מגיעים למשרדנו והמומים לנוכח השינוי הקיצוני והגורף של תקופת ההתיישנות שלמעשה סגר בפניהם את האפשרות להגיש תביעה בגיל העוול הקשה שנגרם להם בגינו נולד להם ילד הסובל ממגבלות.
גם לעיתים "הזמן הסביר" שנקבע בהלכה אחרת (שירותי בריאות כללית) להתארגנות לצורך הגשת התביעה של הולדה בעוולה שהוגדר כשנה (ביחס לעבר) לא הספיק למקרים רבים אחרים ואותו כנ"ל ההלכה של הסער האדום שהעניקה שנת התארגנות ביחס לעתיד.
משרדנו טען במקרה שעתיד להתדיין בבית המשפט העליון בערעור דומה שהצדק הדיוני לא יכול לקצר את זכות הגשת התביעה של הורים שלא ישבו בחוסר מעש ולא יכלו כלל להגיש את התביעה!! – אביא כדוגמא לתביעה שהגשנו בחלוף 11 שנים מהלידה: משפחה מקסימה מאיזור המרכז שבנה אובחן רק אחרי 4 שנים מהלידה ולאחר שעבר 5 ניתוחים ואין ספור בדיקות ואין סוף רופאים שההורים כיתתו את רגליהם אליהם בתקווה כי יאבחנו ממה סובל הילד שלהם ובמשך 4 שנים שמעו דעות שונות ומשונות (מרופאים שאף טענו אל תדאגו הוא עוד יהיה חתיך רק נעשה לו ניתוח עיניים/ אל תדאגו הוא יהיה בסדר) – היש ספק שרק ממועד האבחנה של המחלה ממנה בנם היקר סובל יכלו בכלל להתחיל לבדוק אם אותה מחלה ואותו מום יכול היה להתגלות בהריון והייתה התרשלות של הרופאים?? מדוע אותה משפחה שצפויות לה שנים רבות של סבל כתוצאה מגידול ילד הסובל ממוגבלות צריכה לא לקבל פיצוי בשל קיצור ההלכה הפתאומי של תקופת ההיישנות??!
גם אני סברתי כי הדעת לא נותנת לעיוות שכזה לקרות במקומותינו ולכן פעלנו להגשת תביעה והגשת ערעור לבית המשפט העליון שיבחן מקרה זה לגופו וימצא את הפתרון במסגרת "צדק דיוני ענייני". שהרי יש לבחון את שאלת הסבירות של מועד הגשת התביעה מנקודת המבט בזמן אמת של אותה משפחה שהיתה מטופלת ועסוקה יום ולילה בטיפול בילדם הרך שעבר בארבע שנותיו הראשונות 5 ניתוחים ורצו עימו מרופא לרופא- האם ייתכן לדרוש מהם להגיש תביעה כשאין בידם כלל אבחנה??
סופו של דבר הבשורה המשמחת היא שבית המשפט העליון קבע אתמול כי: נוצר קו אשר תובע שלא חצה אותו יהיה רשאי להגיש תביעה של חיים בעוולה נגד אותו מוסד רפואי עד ליום 31/12/17 : המועד האחרון שנקבע בהלכות שירותי בריאות כללית והסהר האדום לשם הגשת תביעת היילוד הפגוע (28/8/15)- הוא יהיה קו הגבול זאת אומרת ככל שתביעת ההורים התיישנה עד למועד זה- אוגוסט 2015- יוכל היילוד להגיש את התביעה שלו למרות מה שנאמר קודם לכן וחרף הלכת המר כל זמן שלא עבר במועד הגשת התביעה את גיל 25!!
