בתשובה לשאלה זו, מביאה עו"ד קרנר מביאה כדוגמא תביעה בה נדון מקרה של תובעת, אשר נולדה כשהיא סובלת משיתוק מוחין עקב ירידת לחץ דם בגוף אמה במהלך הלידה. הטענה עליה התבססה התביעה היתה, כי נפילת לחץ הדם של האם ארעה בעקבות ביצוע זריקת אלחוש אפידורלי.
בית המשפט העליון הכיר ברשלנות הרופאים בנסיבות המקרה: נקבע כי לא בוצעה השגחה רפואית ומעקב אחר אפשרות נפילה בלחץ הדם של אמה של התובעת, שזהו כאמור סיבוך מוכר לאחר מתן זריקת אפידורל. מאחר והחולה ביססה את תביעתה בעילת רשלנות רפואית, נפסקו לה פיצויים גבוהים בגין הנזקים שנגרמו לה.
ניתן להסיק מכך כי במקרה בו דנה תצליח להוכיח שנגרמה רשלנות במהלך הליך הלידה, היא תוכל לזכות בפיצויים כספיים לא מבוטלים.
לסיכום, יש להבין כי בתי המשפט קבעו שעל הרופא מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפיי המטופל. חלק אינהרנטי של חובת הזהירות המוטלת על הרופא כלפי המטופל שלו היא מסירת מידע בדבר הטיפול הרפואי המוצע ומהם הסיכונים והסיבוכים המהותיים והאפשריים הכרוכים בקבלת הטיפול או בהימנעות ממנו, זאת על מנת שהמטופל יוכל להחליט בצורה מושכלת האם להיענות להמלצה הטיפולית אם לאו, לאור הסיכונים בענייננו.
ישנה חשיבות מכרעת לכך שהרופא יביא לידיעת החולה את התוצאות/ההשלכות העשויות לנבוע מהמצב הרפואי הייחודי שלו אך יחד עם זאת, מחובתו של הרופא לוודא כי החולה מבין את המשמעות. גם אם מחליט החולה שלא לבצע את הפעולה הרפואית המומלצת.
