מתן מרשם לתרופות הוא אחד מתפקידיו המרכזיים ביותר של כל רופא ועל אחריותו לבדוק את התאמת התרופה לפגימה הרפואית, התאמתה מול מכלול התרופות אותן נוטל החולה, הרקע הרפואי, ולוודא אי סתירה ו/או נזק בין מכולל התרופות. ברור כי מתן מרשמי תרופות הוא הכרחי ואין אפשרות ריפוי אחרת.
יחד עם זאת, כיום יותר מתמיד חשוב לתת את הדעת בעת מתן התרופה הן להתאמתה המרבית לתלונה/המחלה/הפגימה הרפואית והן למכלול מצבו של החולה והרקע הרפואי שלו. כיום יש לרופאים מידע זמין ונגיש שחובה לעשות בו שימוש בעת קבלת החלטה על מתן תרופה. בחלק מקופות החולים כשמנסים לרשום מרשם לתרופה ומבצעים בדיקה ממוחשבת לא ניתן להדפיס כלל את המירשם במידה והתרופה נוגדת טיפול תרופתי כרוני אותו מקבל החולה.
מרבית הטעויות בעת רישום התרופות נובעות מחוסר היכרות של הרופא עם גיליונו של המטופל, נטילת תרופות אשר אינן תואמות רגישות בריאותית של החולה, שתי תרופות הנלקחות במקביל כאשר הן אינן יושבות בכפיפה אחת או תרופות מסוימות אשר נטילתן ע"י חולה הסובל ממחלה מסוימת עלולה להביא להחמרת מצבו.
יש לזכור כי בכל תרופה במקביל לפוטנציאל הריפוי קיים גם פוטנציאל לנזק ולעיתים נזק חמור ביותר עד כדי מוות. הצד ההרסני של התרופות עלול לבוא במקום בו התרופה ניתנת שלא לצורך או שהיא ניתנת במינון שגוי ו/או תרופה שהחולה אלרגי אליה.
משרדנו מטפל בתביעות בהן בית המשפט דן בסוגיה במסגרתה נדונה שאלת האחריות של הרופא במצב בו רשם תרופה מסוכנת ו/או במינון שאינו מתאים לנתוני המטופל ואף מקרה שהתובע שלנו טופל בתרופה מסוג אופטלגין – תרופה שכיחה, אשר כלל אינה מצריכה מרשם של רופא. התובע שלנו, היה רגיש לאופטלגין ורגישות זו צוינה בתיקו הרפואי. כלומר, המידע היה נגיש וידוע לצוות המטפל. בשל הטיפול השגוי לנגרם לתובע נזק חמור והוגשה תביעה כנגד בית החולים.
בית המשפט פסק, כי הרופא המטפל התרשל במהלך הטיפול בתובע. בין היתר קבע בית המשפט, היה על הרופא לעיין בתיק הרפואי של התובע לפני מתן התרופות ולתשאל אותו בעניין רגישותו.
על הצוות הרפואי מוטלת חובת זהירות שמטרתה העיקרית היא להבטיח טיפול מסור ואחראי למטופל.
במקום בו הרופא רשם תרופה בשוגג או לא שם ליבו על רגישות של המטופל לתרופה מסוימת, הרופא עלול בהחלט להיות אחראי כלפי הנזק שנגרם בשל התרשלותו.
